<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק ד'</h1>
<h2>דף לו.</h2>
גם השיב בתשובה אחרת וזה טופסה, מה שאמרת מי שיש לו אצל חברו ממון ויש לו גם הוא תחת ידו מלוה או פקדון ולא קא יהיב ליה, מהו למיתפס ולאישתבועי ליה. הכין חזינא, דאי מלוה הוא דאית ליה תחות ידיה לאו מעבד דינא לנפשיה הוא אלא חושבנא בעלמא קא חשיב אית לך עלי כך אית לי עלך כך וכך, ותניא בתוספתא [שבועות פ"ה ה"ג] בהדיא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום או שהיה לך בידי ונתתיו לך או יש לך בידי במנה כסות במנה כלים פטור. ואע"פ שבעל דינו אומר אני יש לי בידך כמה שהודית ואתה אין לך בידי כלום אין משגיחין על דבריו, אלא הנתבע שאומר חשבתי מה שיש לך עלי במה שיש לי עליך ולא נותר לך עלי כלום או שנותר לך עלי כך וכך נשבע ונפטר, ואם מודה מקצת הטענה חייב שבועת התורה, ואם לאו שבועת הסת. אבל אם מלוה יש לזה או משאת מאומה או תשומת יד או גזל או הדומה לו והאחר יש לו פקדון שחייב להחזירו בעיניו, הא ודאי דמי לעביד איניש דינא לנפשיה, והכין חזינא דאית ליה למתפסיה לפקדון על מאי דאית ליה וכי אתו לב"ד אמר למלתא בצורתא אית ליה להאי אצלי פקדון ואית לי עליה כך וכך ותפסתיה על מאי דאית לי בידיה, ואי יהיב לי מהדרנא ליה דיליה בעיניה, ודינא הוא מגו דיכול למימר לית לך לותאי פקדון אי נמי אהדרתיה ניהלך יכול לטעון עד כדי דמיהן, כשמעתין דההוא דחבל סכינא [ב"מ קט"ז ע"א] והנהו עיזי דאכלי וכו' [ב"ב ל"ו ע"א], דכל היכא דמצי תפיס ויכול לטעון עד כדי דמיו ומשתבע, ע"כ לשון רבנו האיי ז"ל. ואין להרהר אחריו, וכ"ש שדבריו אמתיים. וכן כתב רבינו יעקב בפקדון כדברי רבינו האי גאון ז"ל. וכל זה הוא שלא כדברי בעל המאור ז"ל. וכתב בעל העיטור שאם אומר חפץ זה שלך היה ואין לו עדים ואמר לו שאול או שכור הוא אתך והתופס אומר כן שאול ושכור הוא בידי אבל יש לי עליך כך וכך ולא אחזיר עד שתפרעני, אע"פ שעשוי להשאיל ולהשכיר נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ע"כ. ולמטה נפרש מה דינו של זה שאמרנו שיכול לטעון עד כדי דמיו אם תופסו ביותר ממה ששוה מפני שטוען דלדידיה שוה כך וכך, מה דינו בזה.
